17.5-0- החיים היו מעפנים באותה הצורה.
17.5-18.5- הייתה שנה מהממת של התפתחות.
18.5-23- צבא והלאה. דיכאון כבד, משבר רציני. רצון להתאבד.
23- הכרתי את האקס. הכרתי את הפסיכולוג הראשון. הם החזיקו אותי משני הצדדים, התחלתי להתרומם כשאני יורקת דם בכל שנייה בידיים של שניהם.
24.9- נכנסתי לעבודה בגן שהפך למשפחה בשבילי. ושוב, התרוממתי תוך כדי הישברויות.
27.5- התקבלתי ללימודים שתמיד רציתי. סביבה מדהימה. התחלתי לחזור לחיים.
נטמעתי עוד יותר במשפחת הגן. אנשים מהלימודים הפכו לחברים שלי.
28.5- מיציתי את הטיפול עם הפסיכולוג הראשון, הכרזתי על הפסקה מהזוגיות עם האקס, זמן לחשוב. חזרתי להורים.
נשארתי באוויר, מנסה לשחרר את המוות כדי להיטמע בחיים. נשארתי בלי שורשים. בלי שום תמיכה צמודה. רק עם איזו תקווה, שיהיו חיים טובים הפעם.
28.9- לפני שנתיים בדיוק. הכרתי את הצייר המדובר. התאהבות מטורפת. בבוקר שאחרי הלילה איתו נפרדתי מהאקס סופית. כמה ימים אחרי, הצייר נפרד ממני. נפלו עליי השמיים. נכנסתי לחתיכת משבר.
התפוררתי בבית של ההורים שלי. התפוררתי בעבודה בגן. התפוררתי בלימודים.
29- היותי במשבר גרם לריב מטורף עם ההורים, עזבתי ביום גשום אחד עם תיק גב עליי. חודש הייתי חסרת בית וחסרת.. הכל בערך. גם שפיות.
התחלתי את החיים מחדש. בדידות שכואבת בעצמות ולו"ז צפוף כדי להחזיק את הנשימה.
29.5- חזרתי לנשום. קצת. ההתאהבות בצייר התחילה לעלות. ל'משבר החיים החדשים' הצטרף 'משבר געגוע וניסיון אובססיבי להבין מה השתבש בינינו'. שקעתי עמוק עמוק.
29.9- הדירה החדשה שעברתי אליה התבררה כאיומה. המשבר החריף.
בעלת הגן עזבה. המציאות בעבודה הפכה ממדהימה לסיוט. לא יכולתי להתפורר שם, לא יכולתי לעבוד, לא יכולתי להסתכל על האנשים האלו יותר. היחסים בינינו נחרבו.
זה החמיר את המצב הנפשי שלי. שגם מלפניו כל מה שרציתי זה רק לשכב במיטה ולשקוע בצייר שלי. באהבה ובאובדן. ייחלתי שהעולם יעצור, לא יכולתי יותר לקום לשומקום.
30.3- קורונה. המשאלה שלי התגשמה. העולם פאקינג עצר.
שקעתי בו. כל יום. כל היום. 4 חודשים ברצף, בתוספת כל מה שגם היה לפני.
התפטרתי מהגן.
30.7- נגמרו הלימודים. יצרתי קשר עם הצייר- שוב הרגשנו את האהבה, שוב נגמרנו ברצח.
יצרתי קשר עם ההורים שלי. זה הוסיף המון קושי לתוכי.
30.9- היום. אני עדיין במשבר.
אבל כבר אין לי שום מקור תמיכה לידי. הגן לא קיים יותר. הלימודים נגמרו ואיתם גם רוב הסביבה החברית שהייתה.
אני עדיין מאוהבת בצייר שלי והוא עדיין לא איתי.
לפני שנתיים שיחררתי את האקס, הייתי בטוחה שהעולם המופלא שלי הגיע סוף-סוף.
שכמו בשלב הקודם, אני אתפורר ואבנה בתוך הידיים של הדברים הטובים הללו.
בטח לא ציפיתי שהם יעזבו אותי.
בטח לא ציפיתי שהם יסתיימו עוד לפני שאני הספקתי לבנות את עצמי.
המשבר עוד פה.
התחושה עוד מעיקה מאוד.
אני מתגעגעת אליו כלכך. כלכך.
אני כנראה מתקדמת בכל זאת, אבל זה כבר לא מרגיש ככה.
איפה הטוב שלי? הא?
ככה לא בונים עולם חדש.
;){kind=link}