ככה פשוט.

זה הכל. 

חבל לי שהיופי שלי רק ממוצע. בסדר, נחיה עם זה... אבל על מה שאני יכולה להשפיע אני רוצה. 

אני לא אוהבת את התחרותיות הזאת שלי, תמיד היא גם מרגישה לי רעה ומניפולטיבית, אני לא רוצה להיות מודעת אליה ולא אוהבת את זה באחרים....

אבל אין ספק שאני כזאת. 

כשנותנים לי את ההכרה זה בטוב.

כשלא נותנים לי, זה גם ברע. 

אני פשוט לא מוכנה להיות פחות מהכי טובה. 

זה פשוט לא אמור להיות, זאת פשוט טעות. 

אני פשוט אמורה להיות הכי טובה, וכשאני לא? אני צריכה למצוא את הדרך... 

אני תחרותית סמויה.... אנשים לא יגידו את זה עליי בקלות 

אבל אני ממש כזאת. 

אני פשוט צריכה להיות הכי טובה. 

או ברמה הכי גבוהה... זה בסדר שיהיו שם עוד קצת אנשים, שיחלקו איתי את המקום הראשון.... 

אבל זה רק קומץ. 

השאר הם למטה. 

זה נשמע רע... וגם מגעיל קצת.... 

אבל מי שלא שואף להיות מקום ראשון לא יהיה מקום ראשון... ואי אפשר להיות מקום ראשון מבלי להיות תחרותי מאוד, ולפעמים זה גם תחרותי מגעיל. על חשבון אחרים.. ועם צדדים מגעילים. בעיקר כשיש איום על המקום שלך.

מי שמגיע למקום ראשון הוא פשוט... הוא פשוט לא מצליח לקבל את העובדה שהוא לא הראשון.. ואז הוא רק נרגע כשהוא מגיע.  

ואז הכל רק "בסדר" הוא לא מרגיש עילוי...

הסביבה נוטה להתפעל.. להגדיר אותו במילים גדולות.. והוא רק מרגיש "בסדר". שמח על ההכרה.. אבל בשבילו זה לא וואו.. הוא פשוט שמח לבטא את עצמו במלואו. 

זה פשוט שפחות מהכי טוב לא אמור להיות...

למה פחות מהכי טוב בכלל קורה? 

למה העולם לא מתנהל בצורה מושלמת? למה דברים לא עובדים בצורה מוחלטת? למה יש תקלות? זה לא אמור להיות... 

ולמה הכדור שינה הזה לא עובד? אני אמורה לקום לבדיקת דם עוד 5 שעות ואני עוד לא רדומה.. 

סעמק 

אני מתוסכלת למות כשדברים לא מושלמים. זאת ההפרעה שלי. וול אחת מהן.

לילה טוב.