Take my heart, please don't break it
him: I will never
one day after
klashhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhh
!you son of a bitch! you promised
ומאז, שנתיים וחצי, אני מנסה לחבר אותי מחדש
בכיתי מיליון. כעסתי מיליון. התגעגעתי מיליון. ניסיתי לפתור את הבעיה מיליון. גם להחזיר אותו.
להמשיך הלאה?
אני צריכה להתמלא באהבה ובאמונה שמישהו אחר יאהב אותי
אבל זה כלכך קשה להאמין באהבה אנושית אחרי מה שעשית לי
אז אני מוציאה כלפיך הרים של שנאה
ואומרת שאתה רק דפוק ממש
אבל זה לא עוזר. כי כואב לי עדיין ממש. ממש.
וזוגיות תמיד הייתה מרחב של אהבה,
והדרך היחידה לנקות את השנאה שלך,
היא לאחל לך אהבה
אבל זה כלכך קשה לאחל אהבה למישהו שהכאיב לך כלכך
וזה כלכך קשה להאמין ולהחזיק אופטימיות שמישהו יחבק במקום שהרסת
רוב האנשים שנפגוש יהיו טובים אלינו, ולעיתים נדירות יהיו כאלו שיהיו רעים
ואז זה טראומה.
אשתדל לאחל לך אהבה.
וכמובן לי.
בחיים לא שברו לי את הלב ככה.
אני בהחלט אהיה בנאדם אחר אחרי התאונה הזאת.
זה כלכך מפחיד לתת את הלב שוב,
אני בטח אהיה זהירה יותר, ופצועה יותר, אבל אני חייבת לעצמי אמונה באהבה שוב, כי היא מגיעה לי.
אתה צריך להיות דהוי בי.
לא רוצה לזכור את האהבה שלך ולא רוצה לזכור את השנאה שלך.
החלק היותר קשה כמובן הוא לא לזכור את האהבה שלך.
אני צריכה לבנות בתוכי מודל חדש של אהבה, שמגיע ממני, כמו שתמיד היה,
אני הייתי המודל, לא האחרים. ואיתו חיפשת אהבה.
שומדבר בי לא טעה לגביך, הלב שלי לא נפתח סתם.
אתה היית הדבר. ואתה פשוט לא עמדת בזה.
אבל אני אתגבר על זה. ואתאושש מזה.
בא לי למחוק את הזיכרון שלך. אמנזיה. שלא תהיה חלק מההיסטוריה שלי ושלא אוכל להיזכר בך בעתיד.
פשוט רוצה להמשיך הלאה. שזה יהיה מאחוריי.
לאחל לי אהבה. לאחל לך אהבה, כי צריך.
טראומה.
;){kind=link}