"את חסומה פה
ושחברה שלך לא תתקשר אליי עוד חצי שנה"
תמיד חשבתי שאתה אומר לי:
אני יודע שתחזרי עוד חצי שנה, אני אחכה לזה.
וגם
תשלחי את חברה שלך שתשלים בינינו
וגם
חסמתי אותך אז את לא תוכלי לדבר איתי,
אז מזכיר לך שאת יכולה להיעזר בה\בטלפון שלה.
עכשיו אני מבינה את זה אחרת,
"אני ממש ממש כועס עלייך עכשיו.
אני צריך שתתנצלי"
ואני מזכיר את חברה שלך ואת החצי שנה,
כדי להזכיר שאנחנו צריכים להשלים, מסוגלים להשלים, וככה השלמנו.
וכמובן שאני צריך *שאת* תעשי את זה,
כי אני צריך לכעוס.
ואני גם אומר את זה בקול, כי אני לא מבין למה לעזאזל לוקח לך חצי שנה להתנצל,
ולמה לעזאזל את צריכה מישהו אחר בשביל זה?
אבל בסדר, מזכיר לנו שככה זה עבד לך פעם קודמת.
אני רומז לך,
כי אני לא יכול להגיד לך שאני אסלח לך. אני חייב להחזיק בתפקיד הפגוע שכועס בייבי.
ואני יודע שתביני,
הרי התחלנו בזה שאת קוראת בין השורות שלי, היום אני כבר מנסה לתפעל אותך משם
"אתה רוצה שאני יבוא?
-כלכך.
ואתה תשמח שאני יבוא?
-לא. אני אעשה פרצוף חמוץ.
למה?
- ............................"
אפעם לא הייתה לי תשובה לזה.
הנה קיבלתי אותה.
באותם רמזים, כשאת קצת מאבדת את הביטחון בנו אני מזכיר לך..
מפלרטט..
מחמיא לך..
מזכיר לך את המילים שלי, ששייכות לך..
מושך אותך כשאת מתערערת וחושבת שאולי אני באמת איבדתי עניין...
אני לא יפה שלי.
אני רק צריך לספר לך את הפצעים שאני זקוק שתלטפי...
אבל זה כלכך כואב לי ואני כלכך שבור ואבוד למולם,
אבל אני בעיקר לא מודע.. אז אני משפריץ את זה ומתנהג את זה, עלייך
ואני לא מצפה לזה, אבל איכשהו את מבינה.
ומלטפת.
ואוספת את הכאב.
ולוקח לשנינו הרבה זמן לפתח את השפה התת קרקעית הזאת
וקשה לי להאמין על עצמי שאני אשכרה עושה לך מניפולציות
וקשה לי להאמין שאת אשכרה קולטת אותן
וקשה לי להאמין שאת אשכרה מסכימה לשתף פעולה
ואני באמת מתוסבך מדי ואני באמת לא מבקש ממך להיות בזה
וכשאת בכל זאת מושכת
אני תמיד נופל בך
כל הדבר הזה איתך הוא כישוף.. לך וללב שלי יש איזה שפה סודית שאני לא אישרתי או כיוונתי אליה.
ואני באמת מנסה להילחם בזה, לשמור עליי ולשמור עלייך מהכאוס הזה
אז כן. יש לי הסכם חתום עם הלב שלך, ואין לך מה לעשות עם זה :)
אתה שלי.
זה רק שאלה של מתי תתן לעצמך להיכנע אליי לחלוטין..
אני מניחה שאתה לומד מפעם לפעם
מצטערת להודיע לך יפה שלי, אבל אין לך ממש ברירה *חיוך מרושע*
;){kind=link}