מאז ומתמיד הייתי מגניבה, זאת הייתה האישיות שלי
הייתי מאוד תקשורתית, היו בי כאבים והפכתי אותם ליצירת אומנות עם חוכמה הומור וביטוי עצמי
בשנתיים האחרונות אני עסוקה בלהבין את הכאב, אני לא מגניבה יותר,
מבינה את זה מעולם הטיפול, מבינה את זה דרך הבחור המדובר
הוא מעורר בי את הטראומה המקורית שלי, לפני שהיא הפכה לנצנצנים זוהרים בחושך
ואז אני מתעמקת בה בעולם הטיפול, מחברת אותה לבני זונות שהתעללו בי
היום אני כבר יודעת המון בזכות התהליך הזה
תמיד הרגשתי שהוא המאץ של החיים שלי, שאנחנו אותו אדם.. זה נכון
אבל זה גם לא נכון
אנחנו אותו אדם בפגיעה שספגנו. שם זה חיבור מוחלט.
אנחנו ממש לא אותו אדם בחלקים האחרים שלנו, הבריאים
הוא רק הפגיעה, הוא לא מגניב. להפך, הוא די מוזר ולא תקשורתי
תמיד היו לי בני זוג כאלו, מוזרים, מתוסבכים, לא תקשורתיים.. הוא היה כמוהם רק בצורה ממש גלויה,
הוא ממש מראה לי את הפגיעה שלי, שזה דבר מדהים בפני עצמו ואני כלכך שמחה שפגשתי אותו,
אבל כנראה המסע איתו הוא רק עוד שלב בדרך.. שלב חשוב מאוד, אבל לא השלב הסופי
פעם כשהתחיל המשבר, לא יכולתי להיות מגניבה, הייתי זקוקה לדעת בצורה מובהקת וברצינות מה קרה לי,
והרבה שנים לא חייתי את העולם המגניב הזה ותמיד הרגשתי תלושה מעצמי,
אבל אין ספק שהעולם הזה הוא הבית שלי, כי זאת האישיות שלי.
ואולי היום, אחרי שאני יודעת את הפגיעה שלי, אולי אני סוף סוף אוכל לנהל זוגיות שהיא מלוא החלקים שלי? של האדם שא-נ-י?
ולא לצאת עם מישהו שייצג רק את החלק השבור שלי? כי זה פשוט עונש
תמיד אמרתי שהעובדה שהוא לא רוצה אותי לא גורמת לי ללכת ממנו
הסיבה היחידה שזה ייגמר זה אם אני ארגיש שאני לא רוצה אותו, שנגמר לי העניין
ובתור "ממשיכה הלאה סדרתית" אני יודעת שזה לא משנה כמה הייתי תקועה על משהו, אם מיצית אותו הוא ייגמר ברגע, אני ימשיך הלאה להתפתחות הבאה שלי וזהו.
אני חושבת שאם הוא היה רוצה להיות איתי בזוגיות אז פשוט היינו מנהלים זוגיות כזאת, עם האדם שהוא. עם החלק המחובר והקשיים.
תמיד אמרתי שהוא תמיד יהיה חלק ממני לא משנה לאן זה יילך, וזה נכון
אבל זה ברור שרק כשהלב שלי ישחרר אותו זה ייגמר
הוא מדבר את הפגיעה כמו שהיא אצלי.
בלי הצמיחה הפוסט טראומטית שלי, בלי העולם שבחוץ שהיה טוב לי, בלי להיות מגניבה, בלי החברים שתמיד היו איתי, בלי עיסוקים ועניינים שהצמיחו אותי, בלי לתעל את זה לשום מקום טוב.
הפגיעה, כמו שהיא, מהאנשים שאמורים להיות ההורים שלי. זהו.
הייתי צריכה להבין את הפגיעה שלי בלי כל החוזקות שלי מסביב. רציתי להבין את הפגיעה שלי. השתוקקתי להבין אותה.
זה היה קשה בטירוף להיות תלושה מהעולם האמיתי שלי, מהעולם של החוזקות שלי,
אבל זה היה הכרחי, בגלל זה קרה. כדי שאני אדע את הפגיעה.
והיום, אני יודעת.
זה כמו שפתחתי את הקשר עם ההורים שלי כדי להבין את הפגיעה שהם עשו לי, ממש לא כדי להבריא את הקשר איתם. הם לא מעניינים אותי ומעולם לא היו. תמיד אמרתי שאני רק רוצה לדעת מה הם עשו לי.
אותו דבר איתו, אני רק הייתי צריכה לדעת מי הוא ואיזה פגיעה הוא עבר כדי שזה יספר לי מה אני עברתי.
המטרה הייתה להבין מה הם פגעו
ואיך אני נראתי כנפגעת
;){kind=link}