בגיל 19 נמנעתי מבנות ומאנשים שטחיים
ואז בגיל 22 נמנעתי גם מבנים וגם מאנשים עמוקים
ואז תקשרתי רק עם אנשים מבוגרים ומהתחום המקצועי שלי, ועם האקס שלי שהיה מאוד בוגר
אולי היום סוף סוף אני אוכל פשוט לתקשר עם העולם, אני כלכך מתגעגעת לבני גילי, לכיף הזה של להיות צעירים ומלאי חיים ואת החופשיות החברתית הזאת שהייתה לי עם אנשים, את הספונטניות, את השיחות העמוקות והמצחיקות ואת הזריקות אהבה ואת הביחדנס המובהק הזה של בואי אליי כל יום תתקשרי אליי בכל שעה קחי אותי ספונטני לטיול במרוקו
בא לי חברים שוב, מלא חברים שוב
בא לי לא לתכנן אותי יותר.. פשוט להיות אני מבלי להתלבש, מבלי להתכונן את האישיות שלי, פשוט לצאת ככה עם קוקו מבולגן ופיג'מה כאישיות ולהיות את זה... לזרוק כל תחושה כמו שהיא, ושהצד השני יזרוק כל תחושה כמו שהוא ונעשה את הקסם הזה שנקרא להיות בני אדם ביחד
בא לי פשוט להיות.
נראלי שזה סוף סוף יעבוד לי להיות אני בעולם
לא כמקצועית ולא כשום הגדרה, ולא רק עם המסננת המסוימת
פשוט אני, כאדם
מבלי להגיע לשום מקום, פשוט להיות, להנות מלהיות
עם כל מי שמגיע
;){kind=link}