ואני הייתי במקום רע, בתחילת משבר, בודדה ומרגישה שכולם יכולים לפגוע בי, וממש מקווה שאף אחד לא ינסה כי אני לא אצליח להעיף אותו. כי אין לי שום תוקף להרגיש טוב. או לדעת שמגיע לי טוב. או לגרום לזה. עלה ברוח.
ואת ניסית, והצלחת.
והרגשתי שאת פוגעת בי בהתחלה, ואז שוב אחרי זמן קצר, וניסיתי להרחיק אותך אבל לא הצלחתי.. ויותר מדי זמן התעללת בי. לפעמים ידעתי לפעמים לא. זה היה כזה נורא. והשפיע עליי ממש רע.
מתישהו אחרי שנה הצלחתי, משהו זז בי. בעטתי אותך וקלטת. אבל עדיין לא הייתי מספיק חזקה ועשית לי מניפולציות. ויצא שבחצי שנה שאחרכך פניתי אלייך כמה פעמים שנסדר את העניינים בינינו.. כעסתי עלייך אבל במקביל רציתי שתסלחי לי. והתעלמת ממני.
ואחרי חצי שנה רצית לתת לי צ'אנס וניסינו שוב, ואני בתמימות אמרתי לך מה הפריע לי כי הבטחת לשנות. ועשית אפילו גרוע יותר. ממש זילזלת בי. הכוח היה אצלך לגמרי.
אבל אני כבר הייתי אחרת. נתתי לך הזדמנות אחת לדבר ולהתיישר. כבר הייתי חזקה.
וכמובן שלא עמדת בה. התרגלת לזלזל בי. שתינו התרגלנו לזלזל בי.
אבל אני כבר היית אחרת הרי. עיבדתי את זה כמה ימים וביום אחד סיימתי, אמרתי לך שלום. כמובן שעשית לי מניפולציות ומצפונים והתקשרת ורדפת ולה להלהלהלה אבל אני כבר נסגרתי על הצד שלי. ידעתי מי את בבירור.
ובמשך כמה שבועות ניסית להחזיר אותי. ופנית לחברות שלי שיעזרו לך.
אבל זה כמובן לא עבד.
זה הרגיש קצת הפסד והרבה הרגשה טובה. ידעתי מי את. העמדתי אותך לגמרי במקום. עשית עליי את כל הפרייד פסיכופתיות שלך וניסית להאשים אותי ולפגוע בי ולהקטין את המצוקה שלי ולהתחנף אליי ולנסות שוב ושוב ושוב.
הייתי משועשעת מההתנהגות שלך, ממש הרגשתי כמו עם הילדים בגן... וכמו עם הילדים בגן הייתה לי ברורה ההצגה שלך והייתה לי ברורה העמדה שלי.
לפעמים הייתי מתגעגעת אלייך, לשיחות איתך, תמיד בזיכרון ראשון זה היה נחמד, משעשע, מעניין ומרגש.
ואז אחריו היה מגיע הרע.
והיום (ממש היום) הרעה שאת ממש נהייתה לי ברורה.
את ממש איכס של בנאדם.
ואני שמחה שהצלחתי להעיף אותך ממני. את ממש תפיל. עלוקה. כבר חצי שנה שאנחנו לא מדברות בכלל, ושנה שלמה שאת כבר לא מתקשרת אליי.
וזה כל כך טוב לי. אני שמחה שאני מזהה את זה.
;){kind=link}