אז ביטלתי את הטיפול שלי כדי ללכת לרקוד. בהחלט רקדתי. עם השטן.
מזכיר לי מטופלת שניסתה להתאבד וסיפרה על זה בפייסבוק במקום למטפלת שלה והיא התחרפנה מזה.
אז כן, אני מופתעת איך המטפלת שלי ראתה. מעניין איך קרה שהיא ראתה שאמרתי לה שהיה לי כלכך רע שעלו לי מחשבות של התאבדות כמו פעם. מעניין איך היא ראתה והתעלמה מכל מה שאמרתי עד שאני לא יגיד מה כואב לי ומה קרה אצל המשפחה שלי, ולמה לעזאזל לא דיברתי איתה כל הימים האלה...
ואני מופתעת איזה מזל יש לי ששמתי את עצמי בטיפול כי זה הציל אותי הפעם.
מעניין איך. מעניין. מעניין שאני שנה וחצי מגיעה פעמיים בשבוע, כשכלכך הרבה פעמים קרסתי בתוך הפגישות. ושאני לא יוצאת מהבית כבר שנה. או חיה כלום. מעניין איך קרה שהיא ראתה שרע לי, מעניין.
זה בגלל החבר ההוא, התחיל טוב נגמר גיהנום. נגמר כלכך רע ולא אמרתי כלום כי, כי אני לא יודעת לדבר כשאני במצוקה. כי הקשר איתו החזיר אותי אחורה לימים ששרדתי את המציאות, והתחושה הזאת בידדה אותי לגמרי מכל הטוב שהיה לי.
כמו הרס עצמי מסוים. נמשכת לכל הרע הזה, המוכר. דאמט. את הכאפה שלי קיבלתי.
בנסיגה לגמרי. עד שאני אתאושש.
כואב לי כלכך.
;){kind=link}