"לא מגיע לך להצליח. זה לא שלך."
"את שייכת למשפחה הזאת ולא מגיע לך ללכת ממנה ולא מגיע לך שיהיה לך טוב בחוץ, מגיע לך רק להישאר במשפחה הזאת וכתפקיד השק אגרוף שלנו, המושפלת הזאת"
"אף אחד לא רוצה לראות אותך מצליחה"
"את הולכת ומצליחה לך שם ומשאירה אותנו מאחור, את האנשים שנתנו לך כל החיים. בזכותינו את בחיים. את צריכה להחזיר לנו על כל שקל. לא מגיע לך יותר טוב ממה שקיבלת. לא מגיע לך טוב."
מרגישה שברחתי להם מבין האצבעות לעבר אנשים שאהבו אותי. ושהם מחמיצים את הפנים כשהצלחתי לברוח, ומאחלים לי לחזור למשפחה ומנסים להחזיר אותי למשפחה, לתפקיד שתמיד היה לי שם בסוף שרשרת המזון.
"לא מגיע לך שיאהבו אותך ויעריכו אותך. מגיע לך רק רע. את כלואה בתוך הרע שלנו כי אנחנו מחליטים ואת שייכת לנו. ואת לא יכולה ללכת לשומקום."
"לא מגיע לחשוב שאת יפה. לא מגיע לך להשוויץ. את לא שווה כלום."
"לא מגיע לך לחשוב שאת טובה במשהו. לא מגיע לך שיהיה לך כסף. לא מגיע לך שיהיה לך כל מה שצריך."
"לא מגיע לך להרגיש שיש לך יכולות במשהו. לא מגיעה לך הערכה מקצועית או שתצליחי מקצועית." "לא מגיע לך שאנשים יאהבו אותך או ירצו בך או יתנהגו אלייך יפה כי ככה"
"לא מגיע לך כלום. מגיע לך להיות רק השפחה הכושלת הזאת. מגיע לך רק להיכשל. מגיע לך שיהיה לך רק פחות ממה שיש לנו."
"לא מגיע לך שיהיה לך טוב, בשום אופן. לא מגיע לך להרגיש חזקה או טובה או בריאה פסיכולוגית או בריאה בגוף. מגיע לך רק חולי ועוני ולהיות פחות ממה שאנחנו."
"אם אנחנו לא מצליחים ואנחנו המשפחה שלך וההורים שלך הכל יודעים והחזקים ממך, אז לא אפשרי שלך יהיה יותר טוב מאיתנו! את רק פחות. את פחות. את הילדה ואנחנו המבוגרים, אנחנו למעלה ואת למטה. זה הסדר בעולם. לא יכול להיות שיהיה לך יותר טוב מאיתנו" "אנחנו לא ניתן לזה לקרות."
תמיד ידעתי טוב יותר בחוץ, אבל כל עוד לא ידעתי מה זה טוב מוחלט ושאני שייכת אליו עוד הייתי בחיפוש.
כל החיים ברחתי מהם. כל החיים השתדלתי לבנות חיים טובים בחוץ. הם לא עניינו אותי מעולם.
כשהגעתי באמת לעבר חיים טובים, אני מרגישה אשמה במקום לחיות אותם. רק מסתכלת אחורה.
"לא מגיע לך כל הטוב הזה. הוא לא שייך לך. את שייכת לרע"
אני יודעת לחיות את הטוב לפרטי פרטים יכולה לכתוב מדריך, ההרגשה הזאת שייכת לי כמו דם בורידים, אבל אני במשבר ואני לא חיה שומדבר מזה, שהיום אני יותר מבינה למה.
זה לא 'צרות של עשירים', זה לחיות חיים של עשירים, שהם צרחו שלא מגיעים לי, שהם ניסו לעשות הכל כדי שאני אפנים שלא מגיע לי חיים טובים. התאמצו כלכך שיהיה לי רע. משפחה לתפארת.
אז רפאל.
ביום שסיימתי את הלימודים פתחתי דף מקצועי וכתבתי שם את שם המשפחה שבחרתי. שהרבה זמן חיפשתי אחרי השם הנכון.
היה לי מאוד קשה עם זה ומחקתי את זה די מהר. השארתי ללא שם משפחה.
לאט לאט אני מתרגלת אליו, כבר כתבתי אותו פעמיים במשלוחים שעשיתי.
לאט לאט, עד שזה יגיע לתעודת זהות ולכל מקום רשמי אחר.
מתישהו אני אתגאה להיות רפאל ואדע שמגיע לי להיות רפאל.
;){kind=link}