אני רוצה לחזור לעבודה בגן, חדש, רוצה לחזור לילדים ושיהיה לי צוות נעים לעבודה.
צריכה משרה מלאה, אפשרי בכמה מקומות, שתספק את כל הכסף למחייה שלי.
בקליניקה זה הנרקיסיזם שמפריע.
אני אמשיך לפתוח את זה, להוריד את הגוון הנוראי שהתערבב, וארגיש רק את היכולת וההנאה מהעשייה הזאת.
ואז אתחיל לשווק את עצמי, ואחפש את הכיוונים למלא את הקליניקה.
יש לי בית טוב ובעלי בית טובים.
יש לי מטפלת טובה ששומרת עליי.
לא נמנעתי מהעולם כי הוא היה "טוב שלא יכולתי להכיל" הוא היה בעצם רע.
אני רוצה וצריכה שהעולם בחוץ יחזור להיות טוב, עם אנשים טובים ומכילים אותי ואת הקשיים שלי ואת הפצעים שלי, כמו שהיה לפני המשבר.
הטראומה שנפתחה בבית הקודם עשתה לי מאוד רע, והסביבה בחוץ איכזבה אותי ולא תמכה, אני רוצה שהעולם בחוץ יחזור לתמוך בי כשהטראומות עולות.
אני רוצה בן זוג טוב שיתמוך ויאהב אותי. יקבל אותי כמו שאני. יחבק ויכיל את הטראומות כשהן צפות בי.
אני רוצה ומאחלת לשחרר את המשפחה שלי. לא רוצה להיות תלויה או זקוקה להם בכלל. שיהיו רק עבר.
אני אחזור להקים את המשפחה שלי בחוץ, את המשפחה הטובה שמאז ומתמיד איחלתי לעצמי. ושהתחילה להיבנות לי.
אני מתחילה להרגיש את התובנה שלי שוב, את הקשיים שמתמוססים ואת ההרכבה של הקושי לכדי פיתרון.
אני חוזרת לאהוב אותי יותר ולשמוע את הקול המנחה שלי יותר.
הטראומה שנפתחה קילקלה את זה.
אני אחזור להאמין בטוב, באהבה, בפתרון לקשיים ובאהבה אנושית שמגיעה לי. לעצמי ומאחרים.
לילה טוב.
עריכה
אתם ידעתם לשים לי גבול ולנדות אותי כשלא התנהגתי לפי החוקים שלכם. האיומים יש לציין.
אז גם אני למדתי לשים גבול, לטרוק את הדלת כשלא מתנהגים אליי יפה, לפי החוקים שלי.
אז זה נכון שאתם מנדים אותי.
אבל זה גם נכון שאני מנדה אתכם.
תתנהגו אליי רע, תקבלו נידוי. ואז אתם גם מתבכיינים על הנידוי שעשיתי לכם. וול, זאת בעיה שלכם. אם אתם רוצים יחס ממני זה רק אם תתנהגו יפה.
אין דבר כזה להתנהג אליי חרא ולצפות שאני אשאר איתכם.
ואם הפנמתי שאתם חארות ולא מסכימים להשתנות, אז אתם לא מעניינים הסיפור נגמר.
אז כן עשיתם עליי קשיחות מהגיהנום, וציפיתם שרק אציית, לא ציפיתם שאלמד ממכם לשים גבול באותה הדרך.
אם איתכם נגמר הסיפור אז יהיו אנשים אחרים שכן יתאימו לסטנדרטים שלי.
והם קיימים, אני יודעת.
רק צריכה להחזיק אופטימיות ולחפש אותם. להאמין במשאלות שלי.










