מנהיג?

ופתאום זה מסתדר עם כלכך הרבה בהיסטוריה שלי, במיוחד המקצועית 

על השלילה ועל החיוב שלה.. 

היו שתי אפשרויות בבית שגדלתי בו 

-הובלה איומה של אנשי סמכות שלא מבינים כלום ולא רוצים להבין 

-אותי לומדת דרך טובה יותר, מיישמת אותה על עצמי, מלמדת אותם. 

והם? מרוצים. "יופי הסתדרת לבד." ואחרי שלמדת תלמדי אותי. תהיי את ההורה שלי, כי לי אין זין לזה. 

אבא שלי אמר לי ממש במילים האלו: "יופי את תטפלי בי. יש עוד כמה אנשים במשפחה שצריכים שתטפלי בהם" 

אני לומדת כדי ללמד אחרים, שלא יודעים. 

בגלל זה אני לומדת ממש לעומק. בגלל זה אני לומדת ממש מהר. בגלל זה אני בחרדה ללמוד. כי כל עוד לא הבאתי פתרון מוצלח יותר ללמד אותם ואותי, אני אאלץ להתמודד עם השיט שהם מנהיגים פה. 

ככה זה שאנשים לא רוצים להיות הורים וגורמים לילדים שלהם להיות ההורים שלהם. 

בחיים לא תכננתי להנהיג.. היה לי תסכול תמידי מסמכות, לא הייתה לי סמכות, אבל לא חשבתי להנהיג אחרים אלא רק את עצמי.. 

להנהיג אחרים זה חתיכת וואו. 

להחזיק את העולם על הכתפיים שלי.... זה ביג דיל 

זה חתיכת תוכן למטפלת שלי !