"אם יש גן עדן ככה הוא נראה, אם יש גיהנום ככה הוא מרגיש"
הם עשו דברים מאוד רעים
הנפש שלי התנתקה מהרגש ומהחלק הזה בהם
ואז הם שיקרו ואמרו אנחנו אוהבים אותך
ואז הנפש שלי התנתקה לחלוטין מהרגש ולחלוטין מהאנשים שהם
הניתוק היום אומר שהמערכת הרגשית שלי לא יודעת לזהות את הרגשות בפגיעה (כי הם הפכו אותם והתכחשו אליהם)
והיא גם מפחדת להפנים את הרגשות האמיתיים, את הרוע.
אני יכולה להרגיש ניתוק רגשי גם מבחוץ(לא להראות) וגם מבפנים (לא להרגיש)
ואני יכולה להרגיש חיבור רגשי וידיעה מבפנים, אבל לא להראות את זה כלפי חוץ,
לפעמים מפחדת להגיד ולפעמים אומרת אבל הרגש לא עובר
כל החיים הייתי מנותקת גם מבפנים וגם מבחוץ
בגיל 22 הבפנים נפתח, הרגשתי את הגיהנום וזה היה הר געש שהתפוצץ בתוכי והדבר היחיד שהיה קצת מקל היה לדבר את זה לעולם, מבלי להבין למה זה עוזר בעצם זאת הייתה המטרה של הנפש שלי, להגיד את הרגשות שלי החוצה, לבנות את האישיות הבריאה.
היום זה כבר לא מתפוצץ ממני והשליטה חזרה אליי, אבל זאת המטרה של הנפש שלי, להיות את כל הרגשות שלי בפנים ואז בחוץ.
היום אני עושה את זה במודע וזאת הדרך ריפוי שלי
ובהקשר להורים שלי, הדרך לייצר מערכת רגשית בריאה היא להיות מודעת לכל הרוע והזוועות שהרגשתי מולם,
ברגע שאני אדע את כל הרוע שהם עשו ואזהה אותם כאנשים רעים אז כל החלקים יחזרו למקום,
אני אפסיק לשנוא אנשים ניטרלים
כשאני ארגיש רע אני אדע שהוא רע, כשאני ארגיש טוב אני אדע שהוא טוב
אני צריכה לשים את הרגשות האמיתיים במקום - כל הצהרת אהבה שלהם זה שקר, הרגש האמיתי שלהם הוא שנאה ורצון לפגוע, ויש מלא אירועים וזכרונות שהם ללא רגש אצלי, זה אומר ששם יש תחושה רעה אז אני צריכה להעיר אותה לחיים.
אני מרוויחה את הרגשות שלי ואת המקום הנכון שלהם
אני מרוויחה את ההגיון ברגשות ואת ההגיון בהתנהגות אנשים
אני מרוויחה לאהוב אנשים בעולם, מרוויחה להרגיש מחוברת ושייכת
ואני מרוויחה כמובן, את הבחור שלי. את היכולת להתמלא ולחיות את כל התחושות שלנו, להתמלא באהבה העצומה, בשייכות העצומה, ובאפשרות להרגיש את הקשיים שלנו ואת הפתרונות שלהם, כי אנחנו האמ לגמרי צריכים את זה. האמ האמ.
ולבסוף אני מרוויחה חיים של נפש חופשייה, כשהבפנים והבחוץ שווים.
הבונוס הוא שהעולם מרוויח מהיכולות שלי.
לראות התרוממות של אחרים בעקבות הכישוף שלי זה רגעים ששווה לחיות בשבילהם,
רגעים שהופכים אותי מסיפור פרטני לסיפור חברתי,
לבסוף זה מחזיר את החיים למקום שממנו הם נלקחו.
"אם יש גן עדן ככה הוא נראה, אם יש גיהנום ככה הוא מרגיש"
הם עשו דברים מאוד רעים
הנפש שלי התנתקה מהרגש ומהחלק הזה בהם
ואז הם שיקרו ואמרו אנחנו אוהבים אותך
ואז הנפש שלי התנתקה לחלוטין מהרגש ולחלוטין מהאנשים שהם
הניתוק היום אומר שהמערכת הרגשית שלי לא יודעת לזהות את הרגשות בפגיעה (כי הם הפכו אותם והתכחשו אליהם)
והיא גם מפחדת להפנים את הרגשות האמיתיים, את הרוע.
אני יכולה להרגיש ניתוק רגשי גם מבחוץ(לא להראות) וגם מבפנים (לא להרגיש)
ואני יכולה להרגיש חיבור רגשי וידיעה מבפנים, אבל לא להראות את זה כלפי חוץ,
לפעמים מפחדת להגיד ולפעמים אומרת אבל הרגש לא עובר
כל החיים הייתי מנותקת גם מבפנים וגם מבחוץ
בגיל 22 הבפנים נפתח, הרגשתי את הגיהנום וזה היה הר געש שהתפוצץ בתוכי והדבר היחיד שהיה קצת מקל היה לדבר את זה לעולם, מבלי להבין למה זה עוזר בעצם זאת הייתה המטרה של הנפש שלי, להגיד את הרגשות שלי החוצה, לבנות את האישיות הבריאה.
היום זה כבר לא מתפוצץ ממני והשליטה חזרה אליי, אבל זאת המטרה של הנפש שלי, להיות את כל הרגשות שלי בפנים ואז בחוץ.
היום אני עושה את זה במודע וזאת הדרך ריפוי שלי
ובהקשר להורים שלי, הדרך לייצר מערכת רגשית בריאה היא להיות מודעת לכל הרוע והזוועות שהרגשתי מולם,
ברגע שאני אדע את כל הרוע שהם עשו ואזהה אותם כאנשים רעים אז כל החלקים יחזרו למקום,
אני אפסיק לשנוא אנשים ניטרלים
כשאני ארגיש רע אני אדע שהוא רע, כשאני ארגיש טוב אני אדע שהוא טוב
אני צריכה לשים את הרגשות האמיתיים במקום - כל הצהרת אהבה שלהם זה שקר, הרגש האמיתי שלהם הוא שנאה ורצון לפגוע, ויש מלא אירועים וזכרונות שהם ללא רגש אצלי, זה אומר ששם יש תחושה רעה אז אני צריכה להעיר אותה לחיים.
אני מרוויחה את הרגשות שלי ואת המקום הנכון שלהם
אני מרוויחה את ההגיון ברגשות ואת ההגיון בהתנהגות אנשים
אני מרוויחה לאהוב אנשים בעולם, מרוויחה להרגיש מחוברת ושייכת
ואני מרוויחה כמובן, את הבחור שלי. את היכולת להתמלא ולחיות את כל התחושות שלנו, להתמלא באהבה העצומה, בשייכות העצומה, ובאפשרות להרגיש את הקשיים שלנו ואת הפתרונות שלהם, כי אנחנו האמ לגמרי צריכים את זה. האמ האמ.
ולבסוף אני מרוויחה חיים של נפש חופשייה, כשהבפנים והבחוץ שווים.
הבונוס הוא שהעולם מרוויח מהיכולות שלי.
לראות התרוממות של אחרים בעקבות הכישוף שלי זה רגעים ששווה לחיות בשבילהם,
רגעים שהופכים אותי מסיפור פרטני לסיפור חברתי,
לבסוף זה מחזיר את החיים למקום שממנו הם נלקחו.